בריחת שתן פתאומית, המכונה לעיתים "שלפוחית שתן פרועה", או "שלפוחית שתן ספסטית", היא בריחה שאינה רצונית של שתן, המתרחשת כשאדם חווה צורך עז ופתאומי להטיל שתן. זוהי אינה מחלה, אלא סימן לבעיה רפואית בסיסית.
הגורמים לבריחת שתן פתאומית
מצב זה נגרם כתוצאה מהתכווצויות נורמאליות בשלפוחית השתן, של שרירים חזקים השולטים על זרימת השתן מהשלפוחית. במצב זה, השרירים "מתפרעים" עם כוח חזק מספיק לעקוף את שרירי הסוגר של השופכה, המהווה את הצינור הנושא את השתן אל מחוץ לגוף.
התכווצויות אלו בשלפוחית השתן נגרמות במצב בו שלפוחית השתן אינה מסוגלת לפעול כראוי, כתוצאה מנזק בעצבים בעקבות מחלות שונות כגון סוכרת, שבץ מוחי, טרשת נפוצה או מחלת פרקינסון; נזק בעמוד השדרה; שלפוחית שתן מגורה; או במקרים רבים, גורם שאינו ניתן לזיהוי המוביל לבריחת שתן פתאומית.
תסמינים – התסמין העיקרי הוא דחף פתאומי להשתין ואובדן שאינו רצוני של שתן בזמנים שאינם הולמים, כמו למשל בפומבי או במהלך השינה.
טיפול בסוגרים לבריחת שתן פתאומית
מצב זה ניתן לטיפול באמצעות מגוון נרחב של טיפולים התנהגותיים, תרופות, גירוי חשמלי או באמצעות ניתוח. לעיתים יש לנקוט בשילוב של מספר טיפולים.
טיפולים התנהגותיים לאובדן שליטה פתאומי בשלפוחית
אחת השיטות להתמודד עם בריחת שתן מסוג זה היא לשנות חלק מההתנהגויות. לדוגמא, אם אדם יכול לצפות את העיתוי בו יתרחש אובדן שתן פתאומי וחריג, ניתן לנקוט בפעולות על מנת למנוע תקלות אלו.
ביופידבק
שיטה זו מסייעת ללמוד כיצד הגוף מתנהג, כך שהמטופל יכול להזות מתי אינו מתפקד כראוי. במקרה של שליטה באובדן שתן פתאומי, ביופידבק מסייע לזהות מתי השלפוחית פעיל יתר על המידה.
שתי שיטות ביופידבק מתאמות הרקה והכשרת שלפוחית השתן. תרגול הרקה מתוזמן מבוצע באמצעות תרשים המקליט את הפעמים בהם אדם משתין והפעמים בהם הוא דולף שתן. הקלטות אלו מעניקות מושג לגבי "דפוסי" בריחת השתן, כך שניתן למנוע התרחשויות עתידיות באמצעות הליכה לשירותים בזמנים אלו.
באימון שלפוחית המטופל "מותח" את המרווחים בהם הוא הולך לשירותים, באמצעות המתנה לפרק זמן קצר טרם השימוש בשירותים. לדוגמא, בהתחלה מתוכננים זמני ההגעה לשירותים אחת לשעה. לאחר מכן משנים את לוח הזמנים להליכה לשירותים אחת לשעה וחצי, ובסופו של דבר מאריכים את ההפוגות לשעתיים, וכן הלאה, עד שמגיעים להפרשי זמנים של שלוש או ארבע שעות בין הביקורים בשירותים.
תרגילי קיגל
נקראים גם תרגילי רצפת האגן. הם מחזקים את השרירים התומכים בשלפוחית השתן, הרחם והמעיים. באמצעות חיזוק שרירים אלו, ניתן להפחית או למנוע בריחת שתן פתאומית. לביצוע התרגילים, המטופל מעמיד פנים שהוא מנסה לעצור את זרימת השתן, כך שהוא מצמיד את שרירי רצפת האגן. יש להימנע מהזזת הרגל, הישבן או שרירי הבטן, כך שאף אחד בסביבה אינו מרגיש בביצוע התרגילים.
יש לבצע את התרגילים מידי יום בסטים של חמש קבוצות תרגילים ביום. בכל פעם בה מכווצים את שרירי רצפת האגן, יש להחזיקם חזק, לספור לאט עד חמש ואז לנוח. חוזרים על כל קבוצת תרגילים עשר פעמים.
טיפולים רפואיים וכירורגיים במצבי בריחת שתן פתאומית
כשהשינויים ההתנהגותיים אינם משפרים את תסמיני בריחת שתן פתאומית, הרופא ינסה טיפולים רפואיים או כירורגיים שונים. שיטות אלו נושאות את אותה מטרה של הקלת התסמינים וחוסר הנוחות. התרופות נקבעות באופן אישי בהתאם לחומרת התסמינים והמצב הבריאותי של המטופל.
כשהטיפולים התרופתיים וההתנהגותיים אינם מסייעים, אפשרויות טיפול אחרות כוללות:
הזרקת בוטוקס לשריר שלפוחית השתן – כדי לגרום לה להירגע, להגדיל את קיבולת האחסון שלה ולהפחית התקפי בריחת שתן. טיפול זה משמש מבוגרים שאינם מגיבים או אינם מסוגלים להשתמש בתרופות אחרות.
גירוי חשמלי לצמצום בריחת שתן פתאומית
ישנם מספר מכשירים אלקטרוניים המעניקים טיפול באמצעות גירוי חשמלי כמו I TOUCH SURE, פריקלם ועוד. טיפול זה מבוצע במספר שיטות:
- גירוי עצב הטבור – מכשיר אלקטרוני מושתל בהליך פולשני, המספק אות חשמלי לעצב העצם. האיתותים מסייעים לשליטה על שרירי שלפוחית השתן ומפחיתים את מספר ההתקפים.
- גירוי העצב הטיביאלי – זרם חשמלי מופעל על העצב הטיביאלי באזור הקרסול, המשפיע על התכווצות שלפוחית השתן.
שיטה נוספת היא להשתמש באלקטרודות קטנות הממוקמות באזור הנרתיק או פי הטבעת. האלקטרודות יוצרות פולסים חשמליים הגורמים להתכווצות שרירי האגן והשופכה, ומחזקות את השרירים על מנת לסייע בהפחתת שכיחות אובדן השליטה הפתאומי.
טיפולים כירורגיים – כוללים הליכים להגדלת קיבולת אחסון שלפוחית השתן; הגבלת דחפים עצביים לשרירים המלאים; והסטת זרימת השתן.
