אצירת שתן היא מצב רפואי הבא לידי ביטוי בקושי לרוקן את שלפוחית השתן. בניגוד למה שרבים חושבים, לא תמיד מדובר באצירת שתן מוחלטת. למעשה די בכך שזרם השתן יהיה חלש ועם זרימה לסירוגין בשביל שניתן יהיה לאבחן כי המטופל סובל מאצירת שתן.
כמו כן אצירת שתן יכולה לבוא לידי ביטוי בתחושה של חוסר התרוקנות, טפטוף שתן והיסוס במתן שתן.
מצב זה יכול להתרחש הן בגברים והן בנשים אם כי מטבע הדברים ישנם מאפיינים מסוימים השונים בין נשים לגברים הסובלים ממצב זה. כך לדוגמה בעבר נהוג היה לחשוב שבדומה לגברים, גם בקרב נשים הפגיעה ביכולת ההתרוקנות של שלפוחית השתן היא תוצאה של הפרעה חסימתית באזור מוצא כיס השתן. כיום לעומת זאת, ידוע כי בנשים מצב של חסימה נחשב לנדיר יחסית, כשבדרך כלל בנשים הגורם לאצירת השתן קשור בתפקוד לקוי של שריר הדטרוזור.
מה הם הגורמים לאצירת שתן?
להלן הגורמים העיקריים לאצירת שתן:
- מחלות נוירולוגיות – ישנם כמה מרכזים עצביים המבקרים את השליטה במתן שתן ובהתאם מגוון מחלות נוירולוגיות שעשויות להוביל לאצירת שתן. בין היתר מדובר למשל בטרשת נפוצה, נוירופתיה אלכוהולית, חבלות בחוט השדרה, דלקת בחוט השדרה על רקע נגיפי או חיידקי, מילודיספלזיה, פריצת דיסק או בלט דיסק בין חולייתי ועוד. לא אחת בנשים למשל אלחוש אפידורלי עלול להוביל לפגיעה מקומית בחוט השדרה ולהוביל לאצירת שתן.
- תרופות – ישנן תרופות רבות שיכולות לגרום לאצירת שתן, בדגש על תרופות המגבירות את לחץ הסגירה בשופכה הפרוקסימלית (אלפא אדרנרגיות), תרופות הפוגעות ביכולת ההתכווצות של הדטרוזור (חוסמות גנגליון), תרופות בעלות השפעה אנטי כולינרגית (נוגדי דיכאון טריציקליים למשל) ועוד.
- חסימת מוצא כיס השתן – חסימת מוצא השלפוחית יכולה להיגרם על ידי לחץ חיצוני על מוצא השלפוחית והשופכה או על רקע הפרעה חסימתית בתוך מערכת השתן. כפי שציינו, בגברים מדובר בבעיה שכיחה מאוד בעוד שבנשים מדובר בתופעה נדירה יחסית. בגברים לרוב מצב זה הוא תוצאה של הגדלה שפירה או ממארת של הערמונית ובנשים לעומת זאת חסימת מוצא כיס השתן יכולה להיות תוצאה של רחם הריוני, רחם שרירני, צניחה אגנית, שאת אגנית או שחלתית ועוד. כמו כן ישנם גורמים המשותפים לשני המינים כמו לדוגמה אבנים בשופכה או בשלפוחית השתן, גידול סרטני בשופכה או בשלפוחית השתן ועוד.
- מחלות מטבוליות ואנדוקריניות – מחלת הסוכרת עלולה להוביל לנוירופתיה סוכרתית שעשויה לגרום לירידה בתחושת המלאות בשלפוחית ועל רקע זה להוביל להצטברות של שתן עד כדי אצירת שתן כרונית כשתופעה דומה יכולה להתפתח על רקע מחסור בוויטמין B12. הפרעה בריקון שלפוחית השתן יכולה גם כן להיות תוצאה של תת פעילות של בלוטת התריס שבמקרים מסוימים מפחיתה את כושר ההתכווצות של שריר הדטרוזור.
- אצירת שתן פסיכוגנית – אצירת שתן הנגרמת על רקע נפשי, ללא גורם פיזיולוגי הניתן לאבחון. אצירת שתן פסיכוגנית שכיחה יותר בנשים מאשר בגברים.
מה הם התסמינים של אצירת שתן?
נהוג להבחין מבחינה קלינית בין שני סוגים של אצירת שתן: אצירת שתן כרונית ואצירת שתן אקוטית או חריפה. אצירת שתן חריפה מתפתחת באופן פתאומי ובאה לידי ביטוי בחוסר יכולת להתרוקן במשך מספר שעות, המלווה בכאבים. מצב זה מחייב ניקוז יזום של השלפוחית באמצעות קטטר והנפח של השתן המנוקז באופן יזום גבוה מנפח הקיבולת התקינה של שלפוחית השתן.
אצירת שתן כרונית לעומת זאת מוגדרת ככישלון התרוקנות קבוע שלא כרוך בכאבים, המתפתח באופן הדרגתי. מצב של אצירת שתן כרונית מלווה בשארית שתן בשיעור של 50% לכל הפחות מנפח השלפוחית.
כיצד מאבחנים אצירת שתן?
האבחון כולל בראש ובראשונה בירור מקיף ויסודי בנוגע לאופי ההפרעה במתן השתן ולתסמינים השונים הנלווים להפרעה. כמו כן יש לברר בנוגע לתרופות שונות שנוטל המטופל, לטיפולים שונים שעבר לאחרונה ולנסות להבין האם ישנם גורמי סיכון מסוימים לאצירת שתן שיש לשים עליהם את הדגש. בדרך כלל תהליך האבחון יכלול בנוסף גם בדיקות מעבדתיות בדגש על בדיקת תרבית שתן, בדיקת שתן כללית וביוכימיה של הדם.
בהתאם לצורך ניתן יהיה להשלים את הבירור עם ציסטואורתרוסקופיה להערכת מבנה השלפוחית ושלילת הפרעה חסימתית ובדיקה אורודינמית להערכת תפקוד מערכת השתן התחתונה בשלבי ריקון ואגירת השתן. בדיקת אולטרה סאונד היא לרוב הבדיקה המשמשת לדימות של דרכי השתן, הנכנסת לתמונה כשישנו למשל חשד לגוף זר בשלפוחית או תהליך תופס מקום באגן. אצירת שתן פסיכוגנית מאובחנת על דרך השלילה, כלומר רק לאחר שנשללו כל האפשרויות האחרות לבעיה.
כיצד מטפלים באצירת שתן?
הטיפול הראשוני באצירת שתן חריפה כולל התקנת קטטר לניקוז השלפוחית למניעת נזק מידי. מעבר לכך, הטיפול משתנה בהתאם לגורם שהוביל להתפתחות הבעיה. כך למשל אם מדובר בהגדלה שפירה של הערמונית, ברוב המקרים ניתן יהיה לטפל בבעיה על ידי שימוש בתרופות להקטנת הערמונית כשבמקרים החמורים לא יהיה מנוס מביצוע ניתוח להסרה מלאה או חלקית של הערמונית.
אם המקור להפרעה הוא אבן בדרכי השתן, ניתן יהיה לרסק או לשלוף אותה בהתאם וכן במקרים שבהם מדובר באצירת שתן פסיכוגנית, ייתכן שניתן יהיה לגרום להקלה על ידי תרגול שרירי רצפת האגן. לסיום נציין כי במקרים מסוימים הפתרון לבעיה הוא צנתור קבוע, המהווה למעשה את המוצא האחרון.
