בריחת שתן בזמן שיעול היא תופעה שכיחה מאוד המהווה תסמין של בעיה רחבה יותר הנקראת אי נקיטת שתן במאמץ, בריחת שתן במאמץ או דליפת שתן במאמץ. תופעה זו באה לידי ביטוי בדליפת שתן המתרחשת כאשר מבוצעת פעולה שגורמת לעלייה בלחץ התוך בטני כך שדליפת השתן לא תתרחש רק בזמן שיעול אלא גם בזמן עיטוש או פרץ צחוק למשל.
תופעה זו מתרחשת בעיקר בקרב נשים אם כי גם גברים רבים סובלים ממנה, בעיקר לאחר טיפולים שונים בבלוטת הערמונית בדגש על כריתה רדיקלית של הערמונית. בריחת שתן בזמן שיעול יכולה לגרום לפגיעה חמורה באיכות החיים של הסובלים ממנה ולהוביל לפגיעה בדימוי העצמי ולהימנעות ממפגשים חברתיים.
מה הם הגורמים לבריחת שתן בזמן שיעול?
הגורם המרכזי לבריחת שתן בזמן שיעול בנשים הוא היחלשות של שרירי רצפת האגן. שרירי רצפת האגן הם השרירים התומכים באברי האגן, המסייעים לשליטה על שלפוחית השתן. כאשר שרירים אלו נחלשים, אברי האגן עלולים לשנות את המיקום שלהם ולצנוח כלפי מטה. כאשר שלפוחית השתן משנה את המיקום שלה, היא עלולה לסבול מלחצים מכניים המופעלים עליה באמצעות שרירי הבטן ובעקבות זאת להתרוקן באופן פתאומי ללא הכנה מוקדמת וללא שליטה.
בגברים לעומת זאת, הגורם המרכזי לבריחת שתן בזמן שיעול הוא ניתוח ערמונית, כשבעיקר מדובר על כריתה רדיקלית של הערמונית. כמו כן, בעיה זו מתרחשת בשכיחות גבוהה יחסית בקרב גברים אחרי טיפול קרינתי בערמונית. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהטיפולים המיועדים לערמונית, גורמים להיחלשות של הסוגרים האחראיים לאצירת השתן ולשחרור היזום שלו.
מה הם התסמינים של בריחת שתן בזמן שיעול?
בריחת שתן בזמן שיעול יכולה לבוא לידי ביטוי בדליפה של טיפות שתן בודדות בזמן שיעול חריף, אך בהחלט יכולה גם לבוא לידי ביטוי בדליפת כמות רצינית של שתן בזמן שיעול קל בלבד. כמו כן, כפי שציינו, הבעיה בדרך כלל באה לידי ביטוי גם בדליפה של שתן בזמן ביצוע פעולות אחרות שגורמות לעלייה בלחץ התוך בטני.
כך לדוגמה רבים המתלוננים על בריחת שתן בזמן שיעול מדווחים במקביל גם על בריחת שתן בזמן מעבר מישיבה לעמידה, בריחת שתן בזמן פרץ צחוק, בריחת שתן בזמן התעטשות ועוד. נשים הסובלות מבריחת שתן בזמן שיעול מדווחות גם כן על בריחת שתן בזמן קיום יחסי מין. בגברים תופעה זו לא מתרחשת, שכן ישנו מנגנון מיוחד המונע את מעבר השתן בפין בזמן הזקפה.
עד כה פירטנו אודות התסמינים הפיזיולוגיים בלבד, אך חשוב מאוד לציין כי הבעיה יכולה לגרום לבעיות חברתיות ורגשיות ולהוביל לפגיעה חמורה באיכות החיים שכן היא עלולה לגרום לנטייה להסתגרות, הימנעות ממפגשים חברתיים, פגיעה בדימוי העצמי ובביטחון העצמי, הימנעות מקיום יחסי מין ומאינטימיות ועוד.
כיצד מאבחנים בריחת שתן בזמן שיעול?
תהליך האבחון של בריחת שתן בזמן שיעול מתמקד בבירור הגורם לבריחת השתן, מידת החומרה של הבעיה וסוג הבעיה על מנת שניתן יהיה להציע לחולה את הטיפול המתאים והיעיל ביותר תוך צמצום תופעות הלוואי במידת האפשר. באופן כללי האבחנה מתבססת על נטילה של היסטוריה רפואית מפורטת במידת האפשר, ביצוע בדיקה גופנית, ביצוע בדיקות מעבדה וביצוע בדיקות הדמיה רפואיות.
את כמות השתן המהווה אינדיקציה למידת החומרה של בריחת שתן נהוג לכמת באמצעות מספר הפדים הרטובים שמחליף הנבדק במהלך יממה אחת (את הפדים יש לאסוף במשך 24 שעות ולשקול אותם).
הבדיקה הפיזית המבוצעת בנשים כוללת בדיקה גינקולוגית מלאה ואילו הבדיקה המבוצעת בגברים כוללת בדיקה רקטלית (אבני צואה, טונוס אנלי ובדיקת הערמונית), בדיקת כיס השתן והבטן התחתונה, בדיקה נוירולוגית (תחושה בפרינאום ובגניטליה ועוד), רגישות על חיקית ועוד.
במקרים מסוימים, יהיה צורך לבצע בדיקות עזר חשובות, המיועדות בעיקר עבור חולים שנמצאים לפני התערבות ניתוחית. הכוונה היא לבדיקת ציסטוסקופיה, המאפשרת לרופא להעריך את התפקוד השאריתי של הסוגר, לאבחן למשל היצרות של צוואר השלפוחית או השופכה ולשלול גידולים או אבנים ולבדיקה האורודינמית המאפשרת לרופא להעריך את נפח השלפוחית, את יכולת ההתכווצות של השלפוחית, לשלול חסימה במוצא השלפוחית ועוד.
כיצד מטפלים בבריחת שתן בזמן שיעול?
הדבר החשוב ביותר שיש להבין בנוגע לטיפול בסובלים מבריחת שתן בזמן שיעול הוא שהטיפול מותאם לכל חולה וחולה באופן אישי בהתאם לאטיולוגיה של בריחת השתן, מידת החומרה של הבעיה ומידת ההשפעה של בריחת השתן על איכות החיים שלו. אי לכך, הבחירה בטיפולים השונים מבוצעת תוך שיתוף פעולה מלא עם המטופל. עוד יש לציין כי הטיפול מבוצע באופן הדרגתי תוך בירור שוטף של תוצאות הטיפולים שבוצעו עד כה.
בשלב הראשון יש להתחיל עם טיפול שמרני הכולל בין היתר הפחתת משקל, התרוקנות יזומה, הפחתה בצריכת אלכוהול וקפאין, תרגול טכניקות לחיזוק שרירי רצפת האגן כמו שיטת קיגל למשל ועוד. כמו כן, הטיפול השמרני כולל לעתים קרובות שימוש בתרופות להרפיית השלפוחית או לחיזוק הטונוס של שרירי הסוגר.
במידה והטיפולים השמרניים לא הועילו ניתן לשקול הזרקה של בולקמיד לשופכה לצורך עיבוי הדופן של השופכה והיצרות השופכה וכן במקרים מסוימים ניתן יהיה לשקול הזרקה של בוטוקס לשריר השלפוחית על מנת לגרום לטפל בכיווץ יתר של השריר.
במצבים החמורים ביותר בהם הטיפולים השמרניים לא הביאו לתוצאות הרצויות ניתן לשקול להתערב באופן כירורגי. ישנו מגוון רחב של ניתוחים המתאימים לטיפול בסובלים מבריחת שתן בזמן שיעול, כשבין היתר מדובר על ניתוח להתקנת בלונים על מוצא השלפוחית המאפשרים לשלוט בריקון השלפוחית באופן ידני באמצעות משאבה הממוקמת בכיס האשכים, ניתוחים להרמת השלפוחית ולקיבועה המבוצעים בנשים, ניתוחים להגדלת השלפוחית ועוד.
