תסמונת השלפוחית הכואבת או תסמונת השלפוחית הכאובה היא תסמונת הבאה לידי ביטוי בכאבים כרוניים באגן ובדחיפות ותכיפות בהטלת שתן.
התסמונת פוגעת בנשים בשכיחות גבוהה יותר משהיא פוגעת בגברים (גבר אחד על כל תשע נשים) ומובילה לפגיעה משמעותית באיכות החיים של הסובלים ממנה. מאחר ולא בוצעו מחקרים רבים שבחנו את התסמונת ומאחר וההגדרה של המחלה אינה מבוססת דיה, הרי שמרגע הופעת התסמינים ועד לקבלת האבחנה המדויקת, חולפות בממוצע שבע שנים.
בחלק ניכר מהמקרים האבחנה הראשונית המתקבלת היא של דלקת בדרכי השתן, גם במידה ולא נמצא הוכחה לצמיחה של חיידקים בתרבית. כתוצאה מכך, האבחנה הנכונה מתעכבת מאוד. ה- International Continence Society הגדירה את התסמונת באופן הבא: כאבים כרוניים באגן, המלווים בסימפטומים הקשורים לדרכי השתן כמו למשל תכיפות מוגברת ודחיפות, בהיעדר זיהום או כל הוכחה לפתולוגיה אחרת בדרכי השתן.
הגיל הממוצע שבו מופיעים תסמיני התסמונת לראשונה הוא ארבעים ושתיים ורק שליש מהחולות חוות את התסמינים לפני גיל שלושים.
מה הם הגורמים של תסמונת השלפוחית הכואבת?
הגורם המרכזי של תסמונת השלפוחית הכואבת טרם התגלה. עם זאת, ישנן מספר תיאוריות המנסות להתחקות אחר האטיולוגיה שלה. חלק מהתיאוריות מדברות על הפרעות שונות במערכת החיסון, ישנן שמדברות על חשיפה לרעלנים שונים וכן ישנם חוקרים הסבורים כי מדובר על בעיה בעלת מרכיבים גנטיים מסוימים. עם זאת, התיאוריה המקובלת ביותר כיום על רוב המומחים בתחום היא התיאוריה לפיה התסמונת נובעת כתוצאה מפגיעה בשכבה המצפה את הרירית של שלפוחית השתן.
שכבה זו נקראת Glycosaminoglycan או בקיצור GAG ופגיעה בה מניעה שרשרת של תהליכים שבסופם מתפתחת דלקת עצבית ושפעול של תאי פיטום. שכבה זו מהווה באדם הבריא מעין מחסום למומסים הנמצאים בשתן. לפי התיאוריה היכולת של השכבה לחסום מומסים נפגעת מסיבה לא ברורה וכתוצאה מכך מתחילה חדירה של מומסים לתוך שכבת התת רירית. המומסים מגרים את קצות העצבים ומובילים לייצור מואץ של מתווכי דלקת, הגורמים לשפעול של תאי פיטום.
תאי הפיטום מפרישים בתורם היסטמין הגורם להרחבה של כלי הדם ולהתפתחות של דלקת מקומית. הדלקת בתורה גורמת לגירוי של עצבי הכאב וכך משתחררים מתווכי דלקת נוספים. ככל שתהליך זה ממשיך להתקיים, נגרם נזק נוסף לרירית ומתהווה לייפת (רקמה פיברוטית) בדופן של שלפוחית השתן.
מה הם התסמינים של תסמונת השלפוחית הכואבת?
התסמונת באה לידי ביטוי בשילוב של דחיפות ותכיפות בהשתנה עם כאב כרוני באגן. התיאור הקלאסי של המחלה כולל כאב באזור העל חיקי שנעשה חמור יותר ככל שהשלפוחית מתמלאת וקל יותר ככל שהשלפוחית מתרוקנת. עם זאת, חלק מהחולים סובלים מכאבים כרוניים באזורים נוספים או שונים באגן. בחלק מהחולות הכאבים מופיעים בלדן, ישנן שמתלוננות בעיקר על כאב המופיע באזור השופכה, במקרים מסוימים מדובר על כאבים שמופיעים בעיקר בגב התחתון ועוד.
התכיפות הניכרת גורמת לעתים קרובות לפגיעה בתפקוד, עד כדי חשש לצאת מהבית. כמו כן, התסמונת באה לידי ביטוי בהשתנה לילית תכופה כך שהיא גורמת לפגיעה באיכות השינה ובעקבות כך לתחושת עייפות במהלך היום, בעיות ריכוז ובעיות זיכרון. מחצית מהחולות בתסמונת השלפוחית הכואבת סובלות מכאבים בזמן קיום יחסי מין.
חמישים אחוז מהחולות מדווחות על החמרה משמעותית בכאבים לאחר אכילה של מאכלים חריפים, שתיית קפה, שתיית אלכוהול ושתיית משקאות חומציים או מוגזים. כמו כן, בחלק ניכר מהחולות התסמינים מחמירים לאחר פעילות גופנית או במצבים של דחק נפשי.
כיצד מאבחנים את התסמונת?
האבחנה של תסמונת השלפוחית הכואבת מבוצעת על דרך השלילה, כלומר על ידי אלימינציה של מצבים שונים ומחלות שונות שהיו יכולים לבוא לידי ביטוי באותו האופן מבחינה סימפטומטית. עם זאת, חשוב לציין כי אבחון של בעיה או מחלה מסוימת שבאה לידי ביטוי באותו האופן מבחינה קלינית, לא שוללת בהכרח את קיום התסמונת, שכן היא יכולה להופיע במקביל לבעיה הדומה לה מבחינה קלינית.
בין היתר יש לשלול גוף זר או אבן בשלפוחית באמצעות ציסטוסקופיה, זיהום של שלפוחית השתן באמצעות בדיקת תרבית שתן, גידול בערמונית באמצעות בדיקה רקטלית, בדיקת דימות ובדיקת PSA, הקרנות לאגן בעבר על ידי נטילת היסטוריה רפואית מלאה ועוד.
כיצד מטפלים בתסמונת?
נכון לכתיבת שורות אלה דווחו בספרות המקצועית קרוב למאתיים סוגים שונים של טיפולים. עם זאת, רק מיעוטם אכן נבדקו במחקרים אקראיים, מבוקרים ופרוספקטיביים. נהוג לחלק את הטיפולים השונים לקבוצות הבאות:
- טיפול התנהגותי – הימנעות מצריכת מאכלים ושתיית משקאות המחמירים את התסמינים ואימון של שלפוחית השתן המיועד לצורך הפחתת הדחיפות והעלאת נפח ההשתנה.
- פיזיותרפיה – הכוונה היא לתרגול טכניקות לחיזוק שרירי רצפת האגן.
- תרופות – Sodium pentosanpolysulfate לתיקון הנזקים בשכבת ה GAG, Amitriptyline לייצוב תאי הפיטום ולהפחתת הכאבים ועוד. כמו כן, ישנן תרופות שונות שניתן להזריק או להזליף לשלפוחית השתן כמו למשל בוטוקס המוזרק לדופן השלפוחית המביא להרפיית השריר ולהפחתה במידת החומרה של הדחיפות והתכיפות בהשתנה.
- טיפול משלים – הכוונה היא לטיפולים דוגמת הומאופתיה או דיקור סיני.
- טיפול כירורגי – ההתערבות הכירורגית שמורה אך ורק לחולים שהתנסו בטיפולים השמרניים השונים ללא הצלחה מרובה. בין היתר מדובר על הגדלת נפח השלפוחית, הסרה מלאה או חלקית של שלפוחית השתן, השתלה של אלקטרודות לעצם העצה בגישה מלעורית לגירוי של שורשי העצבים באמצעות פולסים חשמליים ועוד.
אולי יעניין אותך לקרוא גם:
יצאנו לבדוק מיתוסים על שלפוחית רגיזה – והתוצאות? הפתיעו גם אותנו
